nahman

что стихи, которые на иврите (да-да, те самые несчастные четыре штуки) в моей книжке

напечатаны ну очень неудобочитаемым шрифтом... так и быть, жалеючи вас, любезных, кладу их тут

זָרִים

בַּדְרָכִים הַקָּשׁות

הִתְמַלְּאָה נִשְמָתִי

בַּקָּשׁות, רְגָשׁות...

בּדְרָכִים הַקָּלות

הִתְרוקְנָה נִשְׁמַתְךָ

מִשְׁאָלות...

וּבְצמֶת אָפֵל,

הַשָׁרוּי בִּדְמָמָה,

נִפְגְּשׁוּ הַדְרָכִים,

וְשָמַחְתִּי שָׁלְוָה,

וסָפַדְתְ שְממה,

וְשִׁיחַקְנוּ קְלָפִים.

וְהִרְגַּשְתִּי נִפְלָא,

וְהִרְגַשְתָּ לָכוּד,

מַבָּטִים זָעֲקוּ.

וּבְצמֶת הַבָּא,

הַמִּינּוּן המדוּד,

הדְרכִים נִפְרְדוּ.

והדֶּרֶך שֵלִי חִיש

הָפְכָה לְקַלָה,

וְשֶלְךָ לְקָשָה.

זה מִפְּנִי שֵהִגְשַׁמְתִּי

אֲנִי מִשְׁאָלָה

וּלְךָ לא הָיְתָה.

תְּרַחֵם, תְּוַותֵּר

-זָעֲקוּ מְרומִים

בְּסֻפַת הַבְּרָקִים.

וְעֵינֵיָה בְּלַחַש

צָרְחוּ תִּשָּאֵר

בַּמַבָּט הַתָּמִים.

ׁוְנִשְאַרְתָּ חָצוּי

לְעוד לַיְלָה אֵחָד

בִין הַיּום לְמָחָר.

כְשֵנִּרְדַמְתָּ, חָלַמְתָּ

עַל וֶרֶד הַבָר

וְרוּחות הַמִּדְבָּר.

הִתְעורַרְתָּ בָּהוּל

שֶאוּלַי לא תַּסְפִּיק,

שֶרַכֶּבֶת תִּבְרַח...

וְהָלַכְתָּ שָכוּל

מֵהַבַּיִת הַתָמִים,

מֵהָרוגַע הָרַך.

יַחַד הֵם חַיוּ שָנִים,

הוּא אִיתָה, הִיא אִיתו.

הִיא חָלְמָה עַל דְּבַרִים מוּזָרִים

בְּלֵיְלות בְּבֵיתו.

עַל פְּרַחִים בְּצִלֵי הַעֵצִים

שָם, בְּיַעַר קָסוּם.

עַל בִּקְתָּה עִם הַנּוף הַמַּקְסִים

שָׁם, בִקְצֶה הַיְּקוּם.

עַל שְׁלָגִים בְּפִסְגּות הֶהָרִים

שָׁם, מֵעֵבֶר לַיָּם.

עַל רוּחות וְסוּפות הַגְּשָׁמִים...

הִיא יָדְעָה, זֶה קַיָּם.

הוּא דָאַג שֶיִהְיֶה לָהּ הַכָּל:

כֶּסֶף, בַּיִּת, אַהֲבָה.

כַּרְטִיסֵי תֵאַטְרון וּמָחול,

וְחוּפְשָה בְּחַוָּה.

הִיא אוהֶבֶת פְּרָחִים - זֵרִים

לָהּ הֵבִיא בִּימֵי שִישִי,

אַך חֵירֵש הָיָה, בְּתָמִים,

אֵל הַבֶּכִי הַחֲרִישִי...

כָּך הֵם חיוּ שָנִים רָבּות,

הִיא אִיתו, הוּא אִיתָה.

וְכִסָּה אָבָק חֲלומות

חֲרִיצִים שֶבְּנִשְׁמָתָהּ.

זֶה פָּשׁוּט הִתְחִיל.

שִׁעֲמוּם חָגַג.

וְצָחַק דַּחְלִיל.

וּבָכָה עַרְפַּד.

הִיא הָיְתָה שׁונָה,

הִיא חִיפְּשָׁה מִילּוּט.

מִצּומְתֵי דָּרְכָּהּ

הִיא מָחְקָה שִׁילּוּט.

הוּא הָיָה נֶחְמָד.

לוׁ הָיָה חֲלום.

הוּא תָמִיד מָרַד

נֶגֶד הִגָּיון.

הִיא חָשְבָה מוּזָר.

הִיא חָלְמָה מַפְחִיד.

הִיא בָּנְתָּה עָבָר

עַל שְׁבְּרֵי עָתִיד.

הוּא הָיָה גִיבּור

בְּעֵינֵי עַצמוׁ.

הוּא חִפֵּשׂ מָאור

וּפָחַד לִמְצא.

הִיא יָדְעָה לָעוּף.

הִיא בָּנְתָּה חומָה.

לָהּ הָיָה עָצוּב,

הִיא חִפְּשָׂה דְּמָמָה.

הוּא רָקַם שְׁקִיעָה

בְּחוּטֵי מִלִּים

וּמָצָא תְחִיָה

בְּעולַם מֵתִים.

זֶה הָיָה סְתָמִי.

זֶה נִגְמַר מַהֵר.

כָּל אֶחָד הָלַך

לְחֲלום אַחֵר.